יומיים בים המלח, כתבה מצולמת

ימים ספורים לאחר שהסערה הראשונה סימנה את פתיחת החורף ונעלמה באותה מהירות, יצאתי ליומיים של טיול במועצה אזורית תמר, מזריחה עד שקיעה.

נסיעה שקטה על כביש 1 הובילה אותי לנקודת העצירה הראשונה, טרם ההגעה לתחומי המועצה – נבי מוסא, מסגד בן 800 שנה הקרוי על שמו של משה רבנו, ואשר לפי האמונה המוסלמית הוא גם אתר הקבורה שלו. מדובר במבנה בן שתי קומות שהיה בעבר ח'אן, ומחולק לעשרות חדרים קטנים שצופים אל כיפות לבנות ויפות ואל מינרט צר וארוך. אנחנו חונים בשטח B, לצד מכוניות עם לוחיות רישוי לבנות, ומרגע שנכנסנו פנימה למתחם המסגד, התברר שחצינו לשטח A. זכינו בליווי צמוד, לא מתוכנן, למרומי המינרט, ולאחר שהתעטפתי מכף רגל עד ראש והוזהרתי לדבר אנגלית בלבד, נכנסתי גם לתפילת הצוהריים במסגד, שאליו הגיעו תיירים מטורקיה ומאינדונזיה. על כוס קפה מבושל, בחזרה לשטח B, הוזמנו לבקר ביריחו, מרחק שלוש דקות נסיעה משם. הרהרנו רגע בהצעה, והחלטנו לוותר.

תייר אינדונזי בנבי מוסא, קרדיט: טל-זהרה לביא

נבי מוסא, קרדיט: טל-זהרה לביא

משם המשכנו דרומה על כביש 90 למלון עין גדי, שם התארחנו בשני הלילות הבאים.
המלון בנוי בחלקו הצפוני של קיבוץ עין גדי, בליבו של גן בוטני רחב ידיים, ומציע נופש כפרי לצד שקט מדברי. הגן הבוטני מתאפיין בצמחייה מדברית נדירה. בין השבילים גדלים עצי תמר, שיחי קקטוס ופיקוס בנגלי, אבל גולת הכותרת היא עצי הבאובב, עם גזעים עבים ומרשימים, ועליהם גאוות בני הקיבוץ.

מלון עין גדי,  קרדיט: טל-זהרה לביא

גזע עץ באובב, הגן הבוטני עין גדי,  קרדיט: טל-זהרה לביא

מעט לפני עלות השחר יצאנו חזרה לכיוון כיכר סדום, לאחת מנקודות התצפית הרבות, כדי להמתין לשמש שתצבע את הרי אדום בכתום-זהב, ואיתם את עצי השיטה הרבים הנטועים בסביבה.
המשך הבוקר היה מיועד למפגש ולסיור שמוביל רונן שושני בן המקום, חקלאי שמגדל תמרים עסיסיים עזי טעם, ומציע למבקרים באזור גם סדנאות יצירה וקטיף עצמי למשפחות. חבל הארץ הזה שמתאפיין בטמפרטורה קיצונית במשך רוב חודשי השנה, פותח בחודשי החורף וראשית האביב סיורים חקלאיים. התחלנו בפארק אמציהו שהקמתו הושלמה והוא פתוח בסופי שבוע לרווחת משפחות ומטיילים, והמשכנו לסיור בעין תמר ובנאות הכיכר, בין מטעי התמרים שלאורך קו הגבול עם ירדן. על הגדר שלט קטן, כתוב בכתב יד ועליו דבריו של יוסף טרומפלדור: "במקום בו תחרוש המחרשה
היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו".

חבל הארץ הזה, שבעבר התבסס על חקלאות עונתית קצרה החשופה לגחמות אקלים ומים, עובר בשנים האחרונות מהפך: מחקלאות לעונות – לחקלאות לדורות, מבוססת על מטעים קבועים, ידע מצטבר ומערכות מים והשקיה שמאפשרות יציבות לאורך שנים.

אנחנו מסיימים את הסיור החקלאי בקפה ותמרים בביתו של רונן, ועם צאתנו מצטיידים במארז מ"התמרים של שושני", שעד ההגעה הביתה נותרה רק מחצית ממנו.
אנחנו מהרהרים בחיים באזור הרחוק כל כך מלב הארץ, המנותק כמעט מכל מקום יישוב, וחושבים שכאן לא רק מגדלים תמרים, אלא עושים ציונות אמיתית.

מטע תמרים, קרדיט: טל-זהרה לביא

חקלאות בעין תמר, קרדיט: טל-זהרה לביא

את המחצית השנייה של היום הקדשנו לסיור ג'יפים לעומקה של ארץ ים המלח. אנחנו חוברים לברק הורביץ, מורה דרך תושב המקום שמתמחה בסיורי ג'יפים ייחודיים, ומבקשים שיוביל אותנו אל המקומות הפחות מתויירים, אלו שרק המקומיים מכירים. ברק מרים את הכפפה ומוביל אותנו לעין פלוטית, המעיין הנסתר ששני עצי דקל נטועים סביבו, והוא נווה מדבר מקומי. אני מביטה על האתר
הצנוע, ופולטת לעבר ברק: "מעיין… יותר נכון שכשוכית. גם זה בקושי". ברק צוחק בהסכמה: "במדבר כל קוץ שושנה".
משם אנחנו מטפסים למערת התבודדות נזירים בת 1,500 שנה, מעין כוך חצוב שתקרתו מעוטרת צלבים, ולמערת קבורה נבטית מהמאה השנייה לפנה"ס. אנחנו נוסעים מערבה על כביש 90 ונכנסים פנימה, אל הפטרייה היפה הקבועה על תל קטן.

בדרך אנחנו חולפים על פני עצי שיטה, מהנפוצים בעצי המדבר. עצי השיטה בים המלח מצליחים לשגשג בתנאים של מליחות וחום קיצוניים, ומשמשים צל להולך בשביל לדורותיו. כל חלק בעץ – גזע, עלים ושורשים – מציע שימוש: הגזע לדלק וכלים, העלים למזון לבעלי חיים, והשורשים מחזקים את הקרקע המדברית. המשך הקיום שלהם תלוי בבעלי החיים שאוכלים מהם, מטילים את גלליהם, שבתוכם זרעי השיטה, ואלה נובטים ומצמיחים עצים חדשים. נדירותם והתאמתם הקיצונית לסביבה הופכים אותם לסמל של עמידות במדבר.

את המסלול המרתק, הפוטוגני להפליא, אנחנו מסיימים בטיפוס אל מסלול הפטרייה שעובר בתוך נאות הכיכר. שלטי גמדים קטנים, פרי יוזמה מקומית, מובילים את ההולך בדרך התלולה לפרקים עד ההגעה אל קניון עמוק וצר ששני צידיו כמו חרושים תלמים. משמאלו מעין פטרייה גדולה. לעומת פטריות ים המלח שנוצרו מהצטברות של מלחים, הפטריות כאן הן מחוואר ומחרסית, אדמה פריכה.

טיול ג'יפים, קרדיט: טל-זהרה לביא

מסלול הפטרייה, קרדיט: טל-זהרה לביא

אנחנו עוצרים ומתיישבים, מביטים מערבה וממתינים שהשמיים ייצבעו מולנו בצבעי שקיעה, ורק אז פונים אחורה, חזרה לעין גדי. קיווינו לצאת לסיור שיטפונות לאחר הסערה שפקדה גם את האזור לפני
יומיים, אבל ברק, למוד ניסיון, מצנן את ההתלהבות. בשיטפונות אין אפטר-פארטי.
אומנם בשעות הספורות שלאחר הגשמים ניתן לראות היקוות נחלים ומפלים שוצפים, אך למוחרת יישאר רק בוץ.

הימים הקצרים ושעות האור המעטות מחייבים אותנו לניצול מיטבי של היום. לאחר שנת לילה קצרה במיוחד, אנחנו יוצאים בחשכה למצדה. אחת לחודש נפתח האתר לקראת זריחה, ומשפחות מכל הארץ נאספות עם תרמוסים חמים ועיניים טרוטות לצפות בהדרגה ומבשרים על בואה של היפה בכתום. ים המלח וכביש 90 נצבעים בכסף בוהק לזמן קצר, ויעלים מתעוררים משנת הלילה וצועדים על התל, אדישים לקריאות ההתפעלות שסביבם. אנחנו מטיילים על התל הקדום, מבחינים בגברים עטופי טליתות, מתפללים שחרית, ושבים צפונה למלון, לארוחת בוקר והתארגנות חזרה.

זריחה ממצדה, קרדיט: טל-זהרה לביא

על הטיול הרגלי בנחל ערוגות נאלצנו לוותר מקוצר זמן. לא נערכנו כיאות לטיול במקור מים, אך תחושת ההחמצה מתחלפת עד מהרה בתקווה לשוב ולהשלים את החסר. מעט לפני היציאה מתחום מועצה אזורית תמר, אנחנו משקיפים מלמעלה על ים המלח שנסוג, ועל האדמה המבוקעת, הצחיחה, שהבולענים שנפערו בה התמלאו מים ויצרו מעין בריכות פוטוגניות. ריכוז המלח הגבוה יוצר אדוות לבנות, מקציפות, ומציע מבט ייחודי על האזור.

ים המלח של ילדותי היה אחד האתרים שאליהם היינו נוסעים בחגים ובחופשות, בולעים רוק כשהאוזניים נסתמות ככל שירדנו בעיקולי הדרך. בת המצווה שלי נחגגה בטיול משפחתי ושכבתי לעין גדי, שזיכרונות ממנו צפים ועולים בי עד היום. היום, חלק מהמתקנים שהכרתי אינם פועלים עוד, ביניהם מבנה חמי עין גדי, שחלקים ממנו מגודרים וממתינים לפרק הבא בתולדות המקום. לצד העבר שמתפוגג, נחשפים נופי טבע פראיים ומרשימים – צוקים אדירים, בריכות טבעיות וצמחייה מדברית קשוחה ויפה.
מועצה אזורית תמר מזמינה להיכרות עם תיירות שמביטה במדבר בעיניים סקרניות: סיורים חקלאיים לצד היכרות עם המערכות האקולוגיות, טיולי ג'יפים, רייזרים וקיאקים, וכן מפגשים ושיחות עם אנשים שחיים כאן וחושפים את האינטימיות של המדבר שקורא לבאיו להאט, להתבונן ולהקשיב.

כתבה מתוך מגזין "טבע הדברים"