מלחין - ג'וזפה ורדי
סוגה - אופרה לירית-טראגית
שפה איטלקית
מקום התרחשות העלילה - ירושלים ובבל
זמן התרחשות העלילה סביבות שנת 587 לפני הספירה
תפקידים
נבוקו (בריטון) - מלך בבל
אביגיל (סופרן) - לכאורה, בת המלך הבכורה
פֶנֶנָה (מצו-סופרן) - בת המלך
יסמעאל (טנור) - בנו של מלך ירושלים
זכריה (בס) - הכהן הגדול
אנה (סופרן) - אחות זכריה
עבדאלו (טנור) - חייל בבלי
הכהן הבכיר של הבעל (בס)
מקהלות - לויים, חיילים, יהודים, בבלים, כהני בעל

נַבּוּקוֹ מבוססת על סיפור תנ"כי ומחזה מאת אניס בורז'ואה ופרנסיס קורנו. זו האופרה השלישית שחיבר ורדי, וזו שפרסמה אותו ויצרה לו מוניטין כמלחין אופרות. הקטע המפורסם מהאופרה הוא "שירת העבדים העבריים" מהמערכה השלישית.
סיפור האופרה מבוסס על רקע הסיפור ההיסטורי של הגלייתם של היהודים מארץ ישראל לבבל על ידי המלך הבבלי נבוכדנצר, אך מלבד סיפור הרקע (חורבן בית המקדש והגליית היהודים לבבל על ידי נבוכדנצר), העובדות בו אינן נכונות היסטורית.
הופעת הבכורה התקיימה ב-9 במרץ 1842 בתיאטרון לה סקאלה במילנו, תחת השם המקורי (Nabucodonosor). היא זכתה להצלחה עצומה, ובשנת 1842 לבדה הועלתה 57 פעמים. ניתן לומר כי האופרה הזו הצילה את הקריירה של ורדי כמלחין אופרות.

תפקיד הסופרן של אביגיל, נחשב תפקיד קשה מאד לביצוע בגלל הטסיטורה הגבוהה. זמרות רבות נפלו בתפקיד זה, או שהוא גרם נזק לקולן. מריה קאלאס שרה את התפקיד רק שלוש פעמים, שרק אחת מהן הוקלטה. לאונטין פרייס וג'ואן סאתרלנד סירבו לשיר את התפקיד.

אחד מהקטעים באופרה, "שירת העבדים העברים" (Va, penseiro), המבוצע על ידי המקהלה במערכה השלישית, הוא אחד מקטעי המקהלה המפורסמים ביותר באופרה. הרעיון העומד מאחורי הקטע הוא פרק התהילים קל"ז "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון". המוזיקה מקטע זה מופיעה באוברטורה של האופרה בווריאציות שונות.

תקציר העלילה
מערכה ראשונה - ירושלים, בית המקדש בירושלים
היהודים מקוננים על גורלם המר, נבוקו (נבוכדנצר) צר על ירושלים ועומד לפרוץ לתוכה ולהגלות אותם. זכריה, הכהן הגדול, אומר להם לא להתייאש ולבטוח באלוהים (האריה: D'Egitto là su i lidi, על שפת הנהר במצרים הציל את משה). היהודים מחזיקים בבתו של נבוקו, פֶנֶנָה, כבת ערובה. זכריה מוסר את פֶנֶנָה למשמרת לישמעאל, בנו של מלך ירושלים, אך השניים אוהבים זה את זו, וישמעאל מבטיח לפננה כי יברח יחד עמה. לפתע נכנסת אביגיל, בתו הבכורה של נבוקו, שגם היא אוהבת את ישמעאל, ודורשת ממנו לוותר על פננה, ולא - תאשים היא את פננה בבגידה במלך. תוך כדי הדברים, פורץ נבוקו עם צבאו לבית המקדש. זכריה שולף פגיון ומאיים להרוג את פננה, אך ישמעאל מונע זאת ממנו, ובכך מאפשר לנבוקו להשתלט על בית המקדש. היהודים מכנים את ישמעאל בוגד. הבבלים בוזזים את בית המקדש ומוציאים את היהודים.

מערכה שנייה - הכופר
תמונה ראשונה - בארמון בבבל
אביגיל מחזיקה בידה מסמך המגלה כי אינה בתו הביולוגית של נבוקו, כי אם שפחה. הבבלים אינם מודעים לכך וחושבים שהיא יורשת לכתר. נבוקו הנמצא במסע מלחמה מינה את פננה לממלאת מקומו, וגורם לאביגיל לשנוא אותה עוד יותר. כוהן הבעל נכנס בלוויית כוהניו ומספר לאביגיל, כי פננה רוצה לשחרר את היהודים. הם מציעים לאביגיל לבצע הפיכה, באמצעות הפצת השמועה שנבוקו מת במלחמה. (אריה:Salgo già del trono aurato, "הנני מוכנה לעלות על הכס המלכות המוכתם בדם").
תמונה שנייה - בארמון
זכריה (מלווה בסקסטט צ'לו), פונה לפננה ומבקש שתעשה צדק, פננה מחליטה להתגייר, יסמעאל מתקבל בחזרה אל חבריו היהודים. אביגיל נכנסת בלוויית כוהני הבעל ודורשת את הכתר מפננה, נבוקו נכנס ולוקח את הכתר. הוא מקלל את אלוהי היהודים ומכריז על עצמו כאלוהים. (Non son piu re, son dio, לא מלך אני, כי אם אלוהים). אלוהים שולח מכת ברק ונבוקו נופל כנוע ומפוחד. אביגיל לוקחת את הכתר.

מערכה שלישית - הנבואה
תמונה ראשונה - הגנים התלויים בבבל
אביגיל מתבקשת על ידי כוהן הבעל לחתום על גזר דין מוות ליהודים ולפננה. נבוקו נכנס ונראה כמי שנטרפה עליו דעתו, אומר לאביגיל כי היא אינה בתו וכי היא מזרע עבדים. אביגיל לועגת לנבוקו ומאלצת אותו להטביע את חותמו על גזר הדין. אביגיל אוסרת את נבוקו, והוא מתחנן על חייה של פננה. (דואט:Oh di qual onta aggravasi questo mio crin canuto, הו, איזו השפלה עלי לעבור לעת זקנתי).
תמונה שנייה - על גדות נהר פרת
היהודים עורגים למולדתם, שירת העבדים העבריים (Va pensiero, sull'ali dorate, עופי מחשבה על כנפי זהב). זכריה שוב פונה אל העם ואומר להם לשים מבטחם באלוהים שישמיד את בבל.

מערכה רביעית - הצלם המנותץ
תמונה ראשונה - בארמון
נבוקו מתאושש בתא המאסר וחוזר לאיתנו. הוא שומע שלוקחים את פננה להוציאה להורג יחד עם היהודים על מזבח הבעל. הוא מבקש את סליחת אלוהי היהודים ומבטיח לבנות את בית המקדש מחדש (האריה: Dio di Giuda, אלוהי יהודה). באמצעות חיילים הנאמנים לו בראשות עבדאלו, נבוקו משתחרר מכלאו ויוצא להציל את פננה ולהעניש את המורדים בו.
תמונה שנייה - בגנים התלויים
זכריה מוביל בתפילה את היהודים ופננה להריגה על מזבח הבעל, נבוקו נכנס פנימה בלווית חייליו ומורה לנתץ את פסל הבעל לרסיסים. הוא אומר ליהודים כי הם חופשיים וכי מקדש חדש יבנה בירושלים. אביגיל נכנסת לאחר שהרעילה את עצמה, היא מביעה חרטה על מעשיה, מבקשת סליחה מפננה ומתה. זכריה משבח את נבוקו כעבד אלוהים ומלך מלכי המלכים.